ניו בסט חברה לרכב בע"מ נ' עיריית אילת ואח'

פסק דין

זוהי תובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיו אין למבקשת חוב כלפי המשיבות הנובע מדוחות החניה נשוא התובענה.

התובענה הוגשה לבית משפט השלום בירושלים, והועברה לבית משפט זה.

המבקשת הינה חברה העוסקת בהשכרת כלי רכב. ענינה של התובענה בחמישה דוחות חניה אשר ניתנו בגין רכבי המבקשת בתאריכים : 4.10.2002, 6.6.2003, 7.6.2003, 8.6.2003 ו – 25.6.2003.

למבקשת 2 טענות : האחת – כי המבקשת נוהגת כשיגרה לבצע הסבת דוחות על שם שוכרי כלי הרכב אשר היו מחזיקי כלי הרכב בזמנים הרלוונטיים, וכי עשתה גם ביחס לכל הדוחות נשוא התובענה בסמוך למועד קבלתם. השניה – כי החוב נשוא תובענה זו התיישן.

המבקשת טוענת כי נודע לה "כי המשיבה טוענת לחוב כלפיה" רק מהליכי גביה שננקטו כנגדה ביום 2.1.2008.

לטענת המשיבות אין חולק כי המבקשת שילמה את הקנס ומששילמה אותו יש לראותה לפי סעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) להלן : "החסד"פ) כמי שהודתה, הורשעה ונגזר דינה.

תשלום נטען זה הינו בשיק אשר נתנה המבקשת למעקל אשר הגיע אליה. המבקשת אינה מכחישה שנתנה שיק כאמור אולם טוענת כי היה זה שיק דחוי"לפיקדון", ולאחר מכן ביטלה את השיק.

עוד טוענות המשיבות כי בקשת ההסבה של הדוחות הגיעה אל המשיבה 2 רק בתאריך 20.9.2005, כשנה עד שנתיים לאחר מועד משלוח הודעות תשלום הקנס. לענין זה צורף העתק הבקשות כשעל הראשונה שבהן חותמת של המשיבה 2 מהתאריך האמור.

לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בתצהירים והתרשמתי מהעדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כאמור אין מחלוקת כי המבקשת נתנה למעקל שיק עבור הדוחות נשוא התובענה. אני מוצא את פעולת המבקשת בביטול השיק כפעולה חסרת תום לב אשר משמעותה כי היא מושתקת מלטעון כנגד החוב הואיל ויש לראותה כמי שהודתה בו.

המבקשת מסרה את השיק על מנת להימנע מהליך העיקול. במתן השיק קיבלה המבקשת "טובת הנאה" בדמות אי ביצוע עיקול, בכך הרוויחה זמן, והיתה לה שהות לבטל את השיק ולנקוט לאחר מכן בהליכים.

המבקשת בחרה לשלם את החוב, ולפעולתה זו יש משמעות משפטית של הודאה בחוב.

למבקשת היו פתוחות הדרכים לתקוף את הליך העיקול ולעתור לביטולו, אולם היא בחרה לשלם, ומשעשתה כן השתכללה הודאתה.

אני דוחה את הנסיון ליתן למתן השיק כותרת של שיק לפיקדון. סביר בעיני כי אילו היתה המבקשת חושפת בפני המעקל את רצונה לבטל את השיק הרי שלא היתה ניתנת ההסכמה שלא לבצע את העיקול.

המבקשת לא הוכיחה כי ביקשה להסב את הדוחות במועד הקבוע בדין לעשות כן. סעיף 229 לחסד"פ קובע :

"(א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

(1)הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג);

....

(ג)תובע רשאי לבטל הודעת תשלום קנס אם נוכח כי לא נעברה עבירה או כי היא נעברה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה.."